המצב הביטחוני מתערער- ומה מצבנו?

כבר כמה שבועות שהמדינה סוערת. מדי יום מתרשים פיגועים ברחבי הערים והכל מרגיש מעורער ומסוכן. העובדה שהטרור הגיע עד פתח ביתנו ואין מקום בטוח מערערת את תחושת הביטחון ועובדה זו עלולה לעורר חרדה ומצריכה עבור רבים מאתנו התארגנות מחדש.

בכל מקום אליו אנחנו פונים אנשים מדברים על מה שקורה. אין לאן לברוח ואין מקום שמרגיש ממש בטוח כיום. התחושה כי בכל רגע נתון ובכל מקום הסתובבות ברחוב איננה בטוחה מייצרת תחושת אי נוחות ולעיתים מעירה חרדות של ממש. האם עלינו לשנות את אורח חיינו? איך ממשיכים לשמר שגרה אבל שומרים על ביטחון?

בימים טרופים שכאלו חשוב להקדיש מחשבה למתרחש בתוכנו. אנשים רבים נצמדים לערוצי ואתרי החדשות. כאשר איננו שומעים חדשות כמה שעות מיד שואלים מישהו האם משהו קרה היום? או אפילו האם היה אירוע נוסף בשעות האחרונות? הצמדות זו לחדשות היא ניסיון לייצר תחושת שליטה במקום בו אין לנו באמת שליטה על מה שיקרה היום. חוסר אונים הוא מצב קשה ומערער. אולי המצב הנפשי המורכב ביותר. אז על מה יש לנו שליטה?

על עצמנו. התבוננות פנימה במטרה לבחון מה אנחנו מרגישים יכולה לסייע ביצירת תחושת שליטה פנימית. במקום להגיב לחרדות שסביבנו או לדרך בה בוחרים אחרים לנהל את שגרת יומם במצב מעורער, מומלץ לנהל את התחושות שלנו ולא להיסחף אחרי תגובות אחרים. לכל אחד יש את אזור הנוחות שלו, את העוגנים המייצרים תחושת יציבות.

על מנת לעשות זאת כדאי לשאול את עצמנו מספר שאלות:

מה אני באמת מרגיש נוכח המצב? האם אני בחרדה או מגיב לפחדים של אחרים? האם אני מפחדת להסתובב ברחוב או נמנעת כי שמעתי דיבורים של אחרים שמפחדים לצאת מהבית? האם אני זקוק לטיפול בדיכאון וחרדה? מה בדיוק מפחיד אותי? אילו מקומות נתפסים בעיני כפחות בטוחים?

לאחר שנגדיר לעצמנו מהם הגירויים שמייצרים אצלנו פחד, רצוי לבחון את שגרת יומנו ולהגדיר מהם העוגנים שמייצרים אצלי תחושת שליטה? לדוגמה, אם הרחוב הפתוח מרגיש חשוף מדי, האם יש סידורים שניתן לדחות בכמה ימים? האם יש מקום לערוך סידורים אלו שמרגיש יותר בטוח ממקום אחר אליו התרגלתי ללכת? תכנון מוקדם של סדר עדיפות יכול לייצר אזור של בטחון ושליטה.

כמו כן, שמירה על שיגרה ככל הניתן מייצרת אצל רוב האנשים בטחון. ללכת לעבודה, להיפגש עם חברים ועם משפחה, חשוב לשמר מנהגי שגרה. אפשר להזיז את המיקום של המפגשים למקומות שמייצרים תחושת בטחון אך להשתדל שלא להימנע באופן גורף, אלא לבחור באופן מושכל את פעילותינו. אין הנחיה ציבורית להימנע משום פעילות ועלינו לסמוך על רשויות הביטחון שהן יודעות כיצד להגן על הציבור.

חשוב ביותר להבין מה נכון לי, באופן מודע, ולא לתת לרגשות שלנו להיות מובלים על ידי בהלה של אחרים. בימים האחרונים מסתובבים אין ספור מיילים ופוסטים בפייסבוק עם כל מיני הפחדות ושמועות שאין לנו בסיס לבחון את אמיתות התכנים שבהם. עדיף להימנע מלקרוא אותם, לבחון את המינון המתאים לנו בחשיפה לחדשות. הצמדות לחדשות מדי שעה, היא בעייתית. אנשים רבים יושבים בעבודה עם אפליקציית חדשות פתוחה כל הזמן. חשוב להבין שהתנהלות כזו לא מייצרת שליטה אלא בעיקר בהלה. ניתן גם לומר לחברינו לעבודה שאין צורך מדי שעה לחזור ולהפיץ מידע מלחיץ, וכך נסו לאזן את ההיסטריה. אחרי הכל, יש לנו כעם, נטייה לדבוק ללא הרף בחדשות הרעות ולתת להן לנהל את חיינו. זה לא ישפר את המצב ולא ישפר את רמת הבטיחות שלנו אם נהיה עסוקים כל היום בטרור המתרחש בחוץ.

אין הכוונה לטמון את הראש בחול. חשוב לדעת מה קורה, חשוב להפעיל שיקול דעת על מה כדאי לותר בימים אלו ולנהוג באחריות. אבל להיות שקולים משני הכיוונים ולנהל את התנהלותנו ולא להיסחף למקומות שאינם מסייעים לנו.

בבתי הספר מדברים עם הילדים, וחשוב שידעו מה קורה. אין טעם מדי יום לעדכן ולחשוף אותם לפרטי האירועים. זה לא עוזר להם וגם לא לנו להתבוסס שוב ושוב בפרטי הפרטים של כל אירוע. חשוב לדבוק בעובדות החשובות לשמירה על בטחונם, לעודד אותם לשאול שאלות כדי שנוכל לדעת מה הם חושבים ומרגישים אבל להימנע מפורנוגרפיה של המידע המייצרת נזק משמעותי לתחושת הקיום שלהם בעולם.

השירות הפסיכולוגי העירוני ויועצות בית הספר שלחו בימים האחרונים דפי הסבר להורים. קראו אותם, דברו עם הילדים. דברו עם בני הזוג או עם חברים- הדיבור נותן מילים לתחושות ומילים מכניסות את הבהלה למסגרת המייצרת תחושת שליטה. מילים הופכות את הפחד למשהו שניתן לשלוט בו.

חשוב לשמור על עצמכם נפשית, ולא רק פיזית. ושנדע ימים שקטים!